במשך 9 השנים אנחנו זוכרים את מעשיו של אסף כחלק בלתי נפרד ממנו. אהבתו הניכרת לג'ודו (חלק מהילדים חוו את זה מקרוב), צביטות הלחיים של אסף (או הדוד אסף) והאובססיה המוזרה שלו לציוד משרדי, לבובספוג, לשש-בש ולחטיפי שופרסל.
אסף, אלוף בכל הנוגע לשפה הערבית.הוא קורא וכותב יותר מהר מקרן קוזלוב. אין לנו מושג מאיפה הכישרון הזה הגיע (קצת חשוד, היינו אומרים...)
בכיתה ו' הוא המציא שיר על מאי שאף אחד לא ישכח (מיי מיי..) ובכיתה ג' אכל דבק בכדי למשוך את תשומת הלב, זה הצליח לו. אם במהלך השיעור נשמעת צווחה מסוף הכיתה, זה בטח אסף, הצועק באקסטזה ומתחנן לממורה לצאת ולשטוף את הדם שיורד לו. מסתבר שיורדת לו טיפת דם שרואים במיקרוסקופ.
ההתנצלויות של אסף הן סאגה בפני עצמן. על כל שטות קטנה, או על דברים שלא צריך להתנצל עליהם אפילו, אסף מתנצל במשך שעות ארוכות. לאסף עוד אובססיה מוזרה הקשורה לאסתטיקה - ניגוב ידיים במגבונים, שימוש מתמיד באלכוהול ג'ל, החלפת החולצה בשיעור ספורט לחולצת לייקרה, ניגוב הזיעה ב"מגבת מיני" או מקלחת דאודורנט באמצע הקיץ..
אסף הוא אופטימיסט חסר תקנה, ואנו בטוחים שהעולם יהיה טוב יותר בזכותו.
