דוד הגיע אלינו בכיתה ב' מארה"ב ומיד רכש המון חברים. הוא בורך בחיוך כובש ואופטימי, שגורם לך לחייך בחזרה. את דוד תמיד תמצאו בהפסקה משחק שש בש, כדורסל או מנסה להציל את האוכל שלו לפני שמיקה או לני ייקחו אותו, כמובן בלי הצלחה. דוד נמצא במגמת התיאטרון ומצליח שם מאוד. בתחילת דרכו במגמה היו לו קצת בעיות בקריאה וזה הצחיק אותנו מאוד. הוא ויואב הם הבנים היחידים ששרדו בדרמה והם ממלאים את מקומם בכבוד. לדוד כפות רגליים עצומות וראש ענק במיוחד, ומכאן כינוייו: "שדה תעופה", "ביגפוט" ו"ראש גדול". הוא המציא לעמליה את כינויה "איקי פיקי", אבל כשבוקר אחד הוא הגיע עם סימנים של איקי על הצוואר וטען "זה מהחליפת גלישה" הכינוי הפך להיות שלו. דוד אוהב להמציא שירים בדרך מקורית. כשהיינו צריכים ללמוד בע"פ את חזון אחרית הימים בשיעור תנ"ך הוא החליט לעשות את זה ב'ראפ', ששפך אותנו מצחוק.
בכיתה ט' דוד התחיל להתחבר לצד הרוחני שלו והלך לשיעורי יוגה. בערב המונולוגים היה צריך מגב כדי לנגב את הריצפה מרוב הריר שהבנות הזילו שם למראה דוד במדי חייל! הוא ללא ספק החייל הכי חתיך שאי פעם ראינו וגם המורות הסכימו. הוא כבש את כולנו בשיר "ילדה סוכר" והגשתו המקורית של הקטע במילה אחת- התאהבנו! הבנת, דוד?
