אין ילדים כמו אבינעם, הידוע בכינויו "אבינמו" (מאז שדיבב בכיתה א' את נמו...).
הוא ילד חמוד, מלא דמיון וחכם. לא פלא שהוא גם היה הראשון שהצליח לנהל מערכת יחסים ליותר מיום אחד עם חברתו. המשקפיים הם ה"סמל המסחרי" שלו כמו גם ה"gameboy" שנמצא תמיד בידיו. הוא נהג לשחק בהפסקות עם חבריו – "חבורת הגיימבוי" בכדור. כשהם לא משחקים הם יושבים באופן קבוע בגומחה מול החלון של היועצת.
במגמת האמנות הפלסטית הוא מצטיין בתחום המחשבים, מגלה יכולות טכניות ועיצוביות בלתי מוגבלות ויכול ללמד בעצמו אפילו את המורים.
הוא ילד מחונן, שיודע כמעט הכל. הוא שנון מאוד ותמיד מתחכם עם המורים, אבל למרות זאת כולם אוהבים אותו ומקבלים אותו בדיוק כמו שהוא. גם אותנו הוא נוהג להצחיק מאוד, ולהעיר מתרדמתנו בהערותיו המקפיצות. לא פעם הוצא מהכיתה בגלל שהיה מבודח יתר על המידה.
בזמן השיעורים, כשממש משעמם לו, הוא נוהג להעסיק את עצמו בציור/קשקוש במחברות, קילוף מחקים, גזירת ניירות, ניסויים עם דיו ועוד שלל עיסוקים שהוא ממציא עם חפצים שמצא (רצוי כאלה שמשאירים גם הרבה לכלוך או נזק סביבתי אחר).
ברור לנו שיום אחד הוא יהיה "משהו" – סופר בעל שם, או ימציא המצאה מדהימה שתשנה את פני האנושות.
