תלמידים יקרים!
כולם יודעים להגדיר היטב מהו מורה טוב. על נושא זה נכתבו אלפי מילים. מורה צריך להיות מחנך, יועץ, שופט, מתווך, איש סוד, חבר, ידיד טוב.
כל מורה יודע היטב מהו תלמיד טוב. ילד מבריק, ללא דופי, חרוץ, סקרן, ששואל שאלות חכמות, שלא ממציא אלף תירוצים למה הוא לא הכין שיעורים, לא הגיע בזמן, לא התכונן למבחן ועוד. .
ולאחר שכל השנינויות כבר נאמרו, כולנו יודעים שבכתה עם שלושים מתבגרים, מגוונים, הפכפכים, מסתוריים, רגישים, כאלה שיש להם כוון וכאלה שהמורה צריכה לעזור להם למצוא אותו לא כולם מקבלים את מה שהם רוצים.
ובכן, מה היה פרופיל הכתה שלי, תלמידי מחזור כ"ד בבית הספר לאמנויות?
הכל התחיל בראשון לספטמבר 2008. כמו תלמידת כתה א', נרגשת מיומה הראשון בבית הספר נכנסתי לכתה ז'2 עליה שמעתי כל כך הרבה במהלך הקיץ. נכנסתי לכתה מרגישה נוח בטרטוריה הכל כך מוכרת אחרי 13 שנים, אם כי נרגשת מאוד, שכן זאת הייתה שנתי הראשונה בבית הספר.
כבר בשבוע הראשון הבנתי שלא מדובר בכתה רגילה כי אם בתנועת מחאה מלוכדת וייחודית. מהיום הראשון בחטיבה ועד יומכם האחרון ביקשתם לשנות, לתקן, להציג לנו את הדברים בעיניים רעננות וחדשניות. ובתוך החיכוכים, העימותים והניסיונות החוזרים ונשנים שלכם להלחם כל הדברים החשובים בעינכם למדתם כי כל מהפכן חשוב שיתנגד ויותר מכך חשוב שידע להסביר את דרכו ולהציג פתרונות אחרים. הפאן הזה היה רק חלק מתוך המהות השלמה שהרכיבה את הכתה שלנו. שלוש שנים ראיתי אתכם מעמידים למבחן את כוח ההישרדות שלכם אל מול האתגרים הנפשיים והאינטלקטואלים שמעמיד כל מוסד חינוכי בפני תלמידיו. אחרי שלוש שנים אני יכולה לומר לכם שלכל אחד ואחת מכם יש את היכולת להתמודד עם האתגרים שמציב מוסד זה ולהישאר מקורי, לחשוב בעצמו ולא כאחרים, להיות אינדיוודואל ומיוחד ולפתח את החוסן הנדרש להשכלה גבוהה ולחיים משמעותיים יותר.
מה בכל זאת החזיק את כל החבילה הזאת של מורה ו 30 תלמידים כל כך שונים, לא תמיד מושלמים במשך שלוש שנים.
יש פרמטר אחד שלא ממש מדברים עליו. הוא לא מדעי ואי אפשר למצוא אותו בספרות הוא פשוט היה קיים שם בחלל הכתה. יש המכנים אותו "אקלים כיתתי" אני מכנה אותו "קסם". אותו חיבור שנוצר בין התלמידים למחנכת היוצר "משהו" אחר, שונה, המיוחד רק להם.
תלמידים יקרים, הצעידה אתכם במשך שלוש שנים נתנה לי עוד שלושים סיבות חיות ונושמות לרצות להיות מורה והסיבות האלה לא כתובות בשום ספר או מחקר הן נוצרו מתוך הכבוד, החיוך, המבט והסיפוק שכל אחד
מכם נתן לי בכל יום, השיחות האינטימיות והאמון הגדול שלכם בי ומתוך הרצון למצוא יחד את הדרך לפענח את היופי שבסיפור, את הרגעים המרגשים בהיסטוריה שלנו ועוד.
אני מאחלת לכם חיים נפלאים מלאי סיפוק והמון רגעים קסומים. . . אוהבת, דבי – מחנכת הכתה.
