זהו.
תשע שנים עברו להן והגיע זמן להיפרד. כל אחד מאיתנו הולך לבית ספר חדש ושם יפגוש חברים חדשים, ילמד עם מורים חדשים ויתחיל הכל מחדש;
אבל אנחנו לעולם לא נשכח את החוויה הענקית הזו שנקראת "בית ספר לאמנויות". לא נשכח את התהליך שעברנו בבית הספר, את החוויות, האהבות והתקוות וגם את הרגעים הפחות טובים. כל הרגעים האלה שעברנו ביחד כשכבה גרמו לנו להתחבר וליצור קשרים עמוקים ואמיתיים.
זה מאוד קשה לכתוב מכתב כזה שמראה שכאילו הכל נגמר ושכל אחד פונה לדרך אחרת. אנחנו מכירים אחד את השני כל כך הרבה זמן שזה פשוט לא נתפס שלא נהיה ביחד באותה שכבה, כולם. כבר לא נראה את אותם החיוכים בבוקר שיאמרו לנו בוקר טוב.
לבית הספר תמיד יישמר מקום בלב של כל אחד מאיתנו, והמחזור הזה, שנקרא מחזור כ"ד, שהיה לנו כמו בית שני, עם כל המשפחה שלנו שהיו החברים לשכבה, שאליהם פנינו כשהיינו עצובים, ואליהם פנינו כשהיינו נרגשים ותמיד היה עם מי לחלוק את הרגשות שלנו. מחזור כ"ד, עם כל הבעיות וכל הלחצים שהיו במשך השנים הוא מחזור בלתי נשכח. עברנו דרך ארוכה ביחד ואנחנו יכולים להתגאות בתהליך שעברנו שהוביל אותנו להיות מגובשים וכל כך מוצלחים.
קשה להאמין שאנחנו נפרדים אחרי 9 שנים שהיו כל כך משמעותיות עבורנו, לומר שלום אולי בפעם האחרונה.
כיתה ט'1 - המחנכת עמית פלג להב
כיתה ט'2 - המחנכת דבי קבסה
