המגמה לאמנות פלסטית

 לדוד עדיקא וצוות המורים במגמה,

דוד הצטרף אלינו רק השנה, ומיד נוכחנו לדעת, שאין עליו ואין מעליו. למרות שבהתחלה קצת חששנו מהחילופין בין משה עמר – הרכז המיתולוגי – לבין דוד, עכשיו אנחנו יכולים להגיד בבטחה שהשנה האחרונה שלנו במגמה לא היתה נראית כה טוב לולא דוד.

אנחנו מודים לך, דוד, על שתמיד הקשבת לנו ונעתרת לפניותינו. תודה ששידרגת את קומת המגמה, שבתכל'ס מעולם לא נראתה טוב יותר. למדנו ממך רבות, אפילו שרק שנה זכינו לבלות יחד.

תודה למורים האהובים שלנו שתרמו לשנה הזו להיות כל כך חווייתית ומעשירה.

ותודה כמובן למשה עמר, שהדריך אותנו במשך כל השנים.

אין כמו לבוא באמצע יום מתיש מלימודים עיוניים כמו תנ"ך או מדעים  ולהגיע ל'מאורה' שלנו -  המסדרון המאורך והמוכר, שאפשר לחלוץ בו נעליים ופשוט לעשות את הדבר שאתה הכי אוהב לעשות - ליצור.

תמיד יש הרגשה של בית במגמה הפלסטית. של תמיכה ואהבה, יצירה ומוטיבציה. כל איש במגמה הזאת הוא מיוחד בדרך מטורפת משלו, ושאומרים 'כולם' מתכוונים לכולם. כל מורה או כל ילד מוזר בדרך הכי טבעית שיש. זאת הרגשה נפלאה שאפשר לדבר עם כולם על הכל - על כל בעיה או סיטואציה, או על כל מקרה מביך או מקרה עצוב. במגמה הפלסטית תמיד יהיה מי שיקשיב.

אולי אנחנו סוג של מגמה "מאחורי הקלעים", ומה שחושבים זה שאנחנו יושבים ומציירים כל היום, אבל זאת טעות. למעשה, אנחנו רוקדים יותר טוב ממחול ומופיעים יותר טוב מדרמה. ככה זה אחרי שנים של ניסיון.

כל אחד בא מעולם שונה (בעיקר בסגנון המוסיקה והסמלים בפייסבוק, אקס די), אבל כשאנחנו יחד בקומה התחתונה, שרויים ביצירות האמנות ובאווירה שעוטפת אותנו, אנחנו מבינים כמה אנחנו דומים.

מצעד הלהיטים של הפלסטית כולל את: "הושיענה נא", "טיטניק", "חומני קטן הלך על חלון",  ולהיטים נוספים מהפסקול של "נסיך מצרים".

לא יעבור שיעור במגמה בלי ש:

אדיר לא ירקוד וישיר;

קמי תתלונן על קצוות מפוצלים;

שיגידו לרוני להיות בשקט (כי כמה כבר אפשר);

שפישר לא ידבר עם בוסקו על כדורגל;

שלא יבקשו מליבנה להגיד את הנושא שלה לפרויקט הגמר;

שיגידו לנימי שהוא חמוד;

שאמבר לא תשמע ג'סטין ביבר;

שאבינועם לא ישאל שאלה מתחכמת;

שדודו לא ישים ישי לוי ארבע פעמים רצוף;

שאורו לא תדחוף לכל משפט את העובדה שטיילה ביפן;

שחן לא תתווכח (שיחה אינטלקטואלית!) עם אחד מהמורים;

שאיה לא תמלמל שירים של 'מוניקה סקס';

שנועה לא תצוד אוכל במסדרונות;

שענת לא תחטף על ידי אסנת;

שיונתן לא ישחק פרוט נינג'ה (וישבור שיא);

שים לא ישמע מוסיקה בפול ווליום;

ובעיקר – לא יכול לעבור שיעור מבלי שנהנה.

תודה למורים האמנים שלנו, שזכינו ללמוד ולבלות במחיצם כל כך הרבה שעות אינטימיות ואינטנסיביות. למדנו מכם המון. על השראה, סגנון, טעם וחשיבה. ובעיקר על עבודה קשה והשכר שבצידה.

תודה על התערוכה המשמעותית הראשונה שלנו, שהיא גם האחרונה ב"אמנויות".

אוהבים ומעריכים אתכם מאוד מאוד,

תלמידי אמנות פלסטית, מחזור כ"ד

ערב עירום כ"ד - 1.6.2011טוב, אז את הערב העירום שלנו אפשר לסכם במשפט אחד: היה טוב וטוב שהיה. אחרי שנלחמנו (=הצקנו) לאורית ודויד יום אחרי יום קיבלנו את מבוקשנו- ערב עירום כמיטב המסורת הבית ספרית, וללא קיצוצים או קיצורים. הדוגמנים המהממים שלנו, ברק ומיכל, גרמו לכמה ילדים לשבץ מוחי וטראומות בלתי הפיכות, אבל חוץ מזה הם היו מצוינים ונהננו לצייר אותם.
אחרי שהדוגמנים הלכו נשארנו כולם לעבוד על המנדלה הגדולה שלנו- הציור שלנו, מה שאנחנו משאירים כזיכרון לבית הספר. הציור יצא גדול (תרתי משמע) ויש הטוענים כי יש בו מוטיבים מארצות ערב.
מ-12 עד 7 וחצי בבוקר אכלנו, צרחנו במסדרונות, שיחקנו פוקר, ראינו סרט, עבדנו על הפרויקטים האישיים(!)
הצקנו והפרענו את מנוחתם של גיל ואיל, שיחקנו מונופול, לכלכנו את חדרי האומנות, הפרענו למי שכבר כן רצה לישון (אנשים ספורים ביותר) וצילמנו המון.
קרוב לחמש בבוקר (אחרי שעלינו למגרש והחזירו אותנו כי מסתבר שעדיין היה אסור לצאת...) התחלנו לצייר על הקיר השחור במגמה, ובסביבות רבע לשבע עלינו למגרש והתחלנו לצייר עליו בגירי פסטל ככל העולה על רוחנו (וכל המרבה הרי זה משובח!). ציירנו (סוג של) זירת רצח צבעונית מדי, עם רישומים של הגופות שלנו והמון המון כתובות הכוללות את המילים "כ"ד ערב עירום 2011" בנוסחים כאלה ואחרים. בשבע וחצי התארגנו מסביב לשער (עוד מסורת ארוכת ימים) ועשר דקות אחר כך החלו להגיע ילדים קטנים (שממש לא רצו להיכנס) אבל החזקנו את תשוקותינו הנסתרות ולא הרבצנו להם. במשך חצי שעה (כשלאט לאט שביל הטטניקים של פלסטית הולך ומתמלא והופך לשביל שכבת ט' המסורתי) שרנו וצרחנו מורלים ובעיקר הפחדנו ילדים קטנים.
אחרי שכל ההסעות הגיעו ואנחנו צרחנו "בו בו בוקר טוב" לכל אחד ואחד שלומד או לחילופין מלמד בבית הספר, הגענו ליעדנו הסופי- הרחבה של המגרש הירוק.
ארגנו מוזיקה בפול ווליום וכולנו צרחנו באחת הפעמים האחרונות שלנו בתור שכבת ט'. שרנו, עשינו מורלים ורקדנו במשך חצי שעה במסיבה שלא הייתה מביישת שום מועדון (ואל לנו לשכוח את הילדים ההמומים שעמדו ובהו בנו מכל עבר)
באמצע הריקודים והמורלים מישהו כנראה החליט שאנחנו מזיעים יותר מדי ומים החלו להישפך עלינו ועל המגרש (ותוך כדי כך למחוק את הקשקושים שלנו על המגרש- חכמים כבר אמרנו?)
אחרי המורלים ואיבוד הקול סיימנו הכל וחזרנו הביתה לישון ולסכם חוויות. אבל איך מסכמים חוויות כמו שצריך מהערב הכי חווייתי שלנו אי פעם בפלסטית?

פלסטית כ"ד היה טוב וטוב שהיה תודה על לילה מושלם ♥ ♥ ♥

 

מורי המגמה לאמנות פלסטית

דוד עדיקא, רכז המגמה

משה עמר, רכז המגמה לשעבר

ענת עסיס

דני בק

דוד בוסקוביץ

אורן כהן ניניו

ניצה שפנצר

גיל צלנר

גל לוי

אייל כץ

תמר ורסנו

טלי ירון

יוסי בכר

ליבי שרוט רוטמן

הייצ'יק ניר

אסנת יבין

עמי פייצביץ

רומן רודינסקי