מחזור כ"ד נפרד מבית הספר לאמנויות (יוני 2011): המגמה למוסיקה

לדני וצוות המגמה,

לאחר ארבע שנים נפלאות שכאלה, ואחרי כל מה שעברנו וחווינו איתכם במגמה, איך מתחילים לכתוב מכתב פרידה כשכל כך לא רוצים להיפרד?

אז נתחיל מהסוף, אנחנו רוצים להגיד לכם תודה על החוויה המדהימה שניתנה לנו בנסיעה לוינה. זכינו לטיול שקשה לתאר במילים וכמובן שקשה לשכוח. התגבשנו כקבוצה: המורים והתלמידים, הקלאסי וה'גאז - כולנו ביחד.

כשהגענו למגמה בכיתה ו' היינו נרגשים ומבועתים כאחד למרות "ניסיוננו הרב" בכיתות ד' וה' עם מנחם, ענת וכל מורי ה"צוציקים".

בעוד שפעילויות המגמה הסעירו אותנו בכיתה ו', בכיתה ז' כאשר כבר הוגדרנו כסוג של "ותיקים" התחלנו להבין את המשמעות של להיות חלק מקבוצה והרכב במגמת המוזיקה. בכיתה ח' הרגשנו כבר גדולים. מבחנים יותר קשים אצל ענת, רצינות ועבודה, הן בפעילות השוטפת של המגמה והן בפרויקטים המיוחדים.

לאחר כל השנים בהן התפתחנו וגדלנו במגמה, הפכנו לבוגרי המגמה כאשר הגענו לכיתה ט'. רק אז הפנמנו את התהליך המדהים והמיוחד שעברנו בזכותכם.

לא נשכח את כל הרגעים הקטנים שהיו לנו איתכם, כגון ימי שישי שבהם במקום חמש שעות היו לנו ארבע רק בגלל ישבת הצוות שלכם בבוקר, הבדיחות שמוקדשות לט'תניקים בלבד (בדיחות וינה), הרצינות והקשיחות שלכם, אבל עם זאת היחסים הנהדרים שהצלחנו לבנות שהפכו ליותר מיחסים של מורה ותלמיד.

אז שנייה לפני שאנחנו עוזבים רצינו להגיד לכם תודה. תודה על כך שתמיד הייתם לצידנו גם ברגעים הקשים (לא חסרים כאלה) וגם ברגעים הטובים.

צוות כמוכם באמת לא מוצאים הרבה. לא היינו מצליחים "לעבור בשלום" את השנים בבית הספר אם לא היה לנו את "הבית השני" שלנו, מקום המפלט, בו שכחנו מכל הקשיים.

תודה שהפכתם את חווית לימודי המוזיקה למשהו מעבר.....משהו נוסף שבו אנו לומדים מכם לא רק בענייני המוזיקה, גם בענייני החיים.

אנחנו אוהבים את המגמה שלנו אהבה גדולה. או יותר נכון – אנחנו מתים על המורים שלנו במגמה. למעשה, הימים המועדפים עלינו בבית הספר הם ימי המגמה. שאר הימים הם בגדר המתנה לפגישות המוסיקליות שלנו. אנחנו נפרדים מהמגמה בתחושה שזו קצת המשפחה שלנו. זכינו ללמוד מחבורה נדירה של מורים כישרוניים ומצחיקים בטרוף. אנו מעריכים את האישיות המיוחדת במינה של כל מורה ומודים לכולם יחד על שאפשרו לנו לפתח את הכישורים וההשכלה המוסיקליים שלנו וגם על כך שתרמו לפיתוח כזו גאוות יחידה.

כמו שאר חברינו לשכבה, כולנו למדנו כבר ב"חממה" לנגן בחלילית או בכינור. אבל אנחנו, המשוגעים לדבר, בחרנו להתמקד ולטפח את החיידק בו נדבקנו – הנגינה.

גולת הכותרת של העבודה המפרכת במגמה ושעות התרגול הרבות בבית (כן, כן במיוחד של אדי) הן ההופעות שזכינו לקחת בהן חלק לאורך השנים. הנה כמה שנחרתו בזיכרון שלנו במיוחד:

בכיתה ג' השתתפה מקהלת ה"חממה" בהפקה המשמעותית הראשונה שלה – ערב שירי נעמי שמר. ההתרגשות היתה גדולה מאוד. לא ידענו למה לצפות. אחרי ההופעה כולנו הרגשנו חשובים מאוד, כי השתתפנו בהפקה של "הגדולים".

בכיתה ה' השתתפה מקהלת מגמת המוסיקה בערב אהוד מנור. בערב זה שרנו את השירים: "קח אותו לאט את הזמן", "בני ילד רע" ולסיום, כל משתתפי המופע שרו את השיר "הלוואי". ההכנות לקראת המופע היו רבות – מהחזרות ועד לתלבושות, מקביעת המיקומים על הבמה ועד לחלוקת הקולות. בסופו של דבר יצא מופע נהדר.

בכיתות ו עד ט' השתתפנו מדי שנה בקונצרט השנתי של מגמת המוסיקה.

בכיתה ח' נערך ערב מיוחד לכבוד המלחין רוברט שומאן. בערב זה ניגנו עם ילדים מכיתה א' עד ט'. היו הרכבים שונים שבהם קיבלנו "סולואים", ליווינו את המקהלות הצעירות וניגנו עם הרכבים של "החממה" וכיתות ד'-ה'. הערב נחל הצלחה אדירה והרגשנו כי חלק מההצלחה היה גם קשור אלינו.

בתחילת כיתה ט' טסנו כל שכבת ט' בצרוף שני כנרים משכבת ח' לוינה אוסטריה לסיבוב הופעות קטן. ניגנו בבית אבות כמעין מופע פתיחה, ובפסטיבל היידיש בו ליווינו את השחקנית ליה קניג. בכל הקונצרטים זכינו למחיאות כפיים סוערות ומחמאות רבות. הטיול ארך כשבוע ימים, ובמהלכו לא רק ניגנו, אלא גם ביקרנו בשלל אתרים, מוזיאונים, ארמונות, שמענו קונצרטים, ביקרנו באופרה, רכבנו בכרכרות ברחובות וינה, אכלנו שניצל וכמובן עשינו קניות. בעקבות המסע המוצלח לוינה הופענו לכבוד ט"ו בשבט בבית האבות "צהלון" ביפו ושימחנו את האנשים לכבוד החג. החוויה החזקה של המסע לוינה נשמרה בליבנו ואנחנו נושאים איתנו את הזיכרונות הרבים והיפים משם.

נדמה לנו, שהעובדה כי כמעט כל התלמידים במגמה ימשיכו בתחום המוסיקלי גם בלימודים בתיכון היא העדות הטובה ביותר לכך שאתם, מורים יקרים שלנו, הצלחתם. הפכתם אותנו לאוהבי מוסיקה. ליוויתם אותנו לאורך דרך ארוכה ומשמעותית בה התחלנו להבין השקעה והתמדה מה הן.

אנחנו מעריכים אתכם בלי סוף, וכבר מקנאים בבאים אחרינו שיתפסו את מקומנו.

* * *

ולפני שממש נפרדים תרשו לנו למען הדורות הבאים להזכר בכמה מ"משפטי דני דונר" המפורסמים:

· שאף תפוז לא יזוז

· בכל דקה עוברת דקה

· תודה שטסתם אמנויות

· ?Are you mastulation

· הזמן עובר והפיגור גובר

· נא להכניס את המטען של המוח לשקע

· סליחה, אני לא מדבר מפגרית

· איך אומרים את זה ביידיש – סעמקק !

· כל אחד לכלוב שלו