לענת, רכזת המגמה
אנו, חמש בנות מגמת מחול ("השורדות") זכינו ללמוד ממך כמורה וכרכזת מגמה מסורה ותומכת. איתך למדנו קומפוזיציה, יצירתיות, פיתוח הכלים לבניית ריקוד, ועוד. מעבר לכך, פתחת לפנינו מגוון אפשרויות להשראה: אם זה אביזרים, מוזיקה או שותף לעבודה. הייתה שם בשבילנו ברגעים הקשים ובריבים, ותמיד היה אפשר לפנות אליך ולדעת שתהיי אוזן קשבת.
את הריקוד הראשון שלנו בחג מחול - "שתי ברנשים וחתיכות" – את יצרת. ההתלהבות שלנו לאורך התהליך ניכרה גם על הבמה. בכיתה ז' עשינו ריקוד משותף עם כית ו' שעסק בנושא ציפורים.
בכיתה ט' ענת ליווית אותנו בכל עשיית העבודות האישיות. תמיד הקשבת, עזרת ועודדת, היית סבלנית, אך גם ידעת לדחוף אותנו כשהיינו צריכים דרבון . תמיד התאמצת לגרות את המחשבה האמנותית שלנו, בין היתר על ידי השמעת מוזיקות שונות שמהן קיווית שניקח השראה. יעצת לנו, התעניינה במה שעשינו , המלצת, תיקנת והשתדלת תמיד להיות חלק מהתהליך שעברנו.
ענת, ללא ספק, היית רכזת מורה ומחנכת מדהימה שנזכור לתמיד.
מודים לך מקרב לב על ההשקעה הגדולה,
בנות מחול
מחזור כ"ד
* * *
כשהגענו לבניין הגדול ולמגמת מחול השם שהדהד בין קירות הסטודיו היה כריסטינה, המורה האגדית של הגדולים למחול קלאסי. כשהיינו צריכות להיפרד ממורלה התמלאו בנו חששות לגבי המורה הקשוחה כריסטינה, אך כאשר התחלנו את השיעורים איתה, למדנו להכיר אותה. מתחילת השנה, כריסטינה חיזקה כל שריר בגופנו בעבודה פיזית קשה על הרצפה. היא פיתחה את הגמישות שלנו ועזרה לנו לפתח את המודעות הפיזית שלנו.
כריסטינה לימדה אותנו לשלב בריקוד רגש ותשוקה למחול. אין שיעור שלא היינו עומדות ליד הבר וכריסטינה הייתה שואלת: "מה את מרגישה כשאת עושה את זה?". היא שיתפה אותנו במשמעות של כל תנועה וסיפרה לנו איך מאחורי כל תנועה אפשר לספר סיפור. כריסטינה ממלאת אותנו באופן יום- יומי בפילוסופיות רבות על העולם, החיים ועל המחול. היא עושה זאת בעיקר על ידי סיפורים מניסיון החיים הרב שלה, ומההשראה שהיא לוקחת מנכדה אוריצ'קו.
במהלך כל השנים עם כריסטינה, היא תמיד יצרה לנו ריקודים לחג מחול. אם זה ריקוד חי ואקטיבי או אם הוא עצוב ושקט, כריסטינה תמיד תמלא אותו ברגש ובתשוקה.
בכיתה ט' היה לנו את העונג לא רק להופיע בריקוד אחד של כריסטינה אלא בשלושה. בפעם הראשונה הופענו על 'פוינט' בריקוד ספרדי שאליו שילבה כיסאות. בנוסף, יצרה איתנו ריקוד איטי ועצוב עם בדים אדומים. היה זה ריקוד ארוך שעסק בנושא פרידה, דבר שאנחנו חווים בכיתה ט' כבוגרי בית הספר העומדים לעזוב. אך לא רק אנחנו צריכות להתמודד עם פרידה מבית הספר אלא גם כריסטינה, שהשנה עוזבת אותו ומסיימת את תפקידה כמורה במגמת המחול.
זו גאווה גדולה להיות השכבה האחרונה שמסיימת את כיתה ט' עם כריסטינה אחרי שנים רבות כל כך של הוראה כאשר התלמידות הראשונות שלה כבר הקימו משפחה של עצמן. אנחנו מודים מאוד על כך שיכולנו ללמוד ממנה עוד שנה, היא נתנה לנו כלים לא רק לריקוד אלא לחיים.
* * *
למרות שעם סוניה אנחנו רק מ-ח', אנחנו מכירות אותה כאילו עברה איתנו את כל השנים.
את השיעור איתה מתחילים בתלונות וכאבים הקשורים לגוף. סוניה נותנת לנו הסברים ארוכים ותרגילים מרובים בכדי להעלים את הכאב או לצמצם אותו. היא נותנת לנו הצעות לאיזה משחות לקנות ומספרת לנו על התרופות החדשות שיש בסין, בקנדה ובניו יורק. משפט אופייני לה הוא: "!stretch the muscle", כאשר היא בו זמנית לוחצת על הנקודות הכואבות וגורמת לכאב גדול יותר.
לאחר ההסברים על הגוף מתחילים את החימום שלא נגמר.
בפעמים הראשונות כאשר רק ניסינו ללמוד אותו, זה היה נראה כמו נצח ולא הבנו איך נצליח לבצע את התרגילים הקשים והמסובכים שהיא ניסתה להסביר. כל שיעור אנחנו מתפלאות מחדש איך בנס הצלחנו לעבור את החימום.
אחרי החימום מגיע האמצע שבו למדנו את התרגיל המיוחד של סוניה הנקרא melting איתו היו לנו קשיים רבים כשרק היינו צריכים ללמוד את הבסיס.
בסופו של כל שיעור מגיע תרגילי הפינה. הדבר החקוק בזיכרוננו הוא השירה של סוניה במהלך התרגילים הבלתי רגילים מהפינה.
כאשר סוניה מסבירה תרגיל היא עומדת במרכז הסטודיו ואחרי שכל העיניים כלפיה היא מדגימה אותו. היא מתחילה בעמידה ותוך חצי שנייה היא הגיעה לרצפה, עלתה שוב, הרימה רגל, הסתובבה, נפלה, זחלה, קפצה למעלה, וחזרה לעמידה. לאחר שהראתה את התרגיל, שעבר כל כך מהר שרק הספקנו לנשום נשימה אחת, היא מסתובבת אלינו ושואלת "הכול מובן?" ואנחנו בוהים בה פעורי פה, המומות מכדי להגיב. סוניה היא רקדנית מדהימה עם גוף חזק וניסיון עצום בריקוד. היא כוריאוגרפית יוצאת דופן. היא מסבירה שכאשר היא עושה תנועה אחת, התנועה הבאה היא פשוט תגובה לתנועה הקודמת, דבר שסוניה קוראת לו תנועה "טבעית".
אצל סוניה השיעור עובר בשלוש שפות שונות: לרוב ההתקשרות בינינו היא באנגלית, לפעמים בצרפתית ולעיתים רחוקות בעברית שגויה. בשיעור היא מלמדת אותנו ריקוד ואנחנו מלמדות אותה עברית.
השיעור הרגיל גולש לרוב, כמעט בלי שאף אחד ישים לב, לסיפורים מרתקים ומלאי הומור מחייה של סוניה הכוללים: רוחות רפאים, שיקויים מרפאים וחלומות מוזרים החוזים את העתיד.
* * *
כל שיעור התחיל בברכת החמה שעליה אנחנו חוזרים ארבעה פעמים, והוא ממשיך בתרגילי בטן, גמישות ופלייה.
את תחילת דרכנו ביצירת העבודות האישיות עברנו עם מיכל בחיבור ריקוד משותף של קטעים שאנחנו יצרנו. את ההשראה קיבלנו מסדינים לבנים שעבדנו איתם לכל אורך יצירת הריקוד. את העבודה הסופית הראינו בהדגמה השגרתית של פורים.
לצערנו לא זכינו לעבוד עם מיכל על ריקוד לחג מחול והתאכזבנו יותר כאשר גילינו במהלך שיעורי הקומפוזיציה איתה שהיא בעלת יצירתיות בימתית מדהימה.
עם נירה עלדור למדנו מכיתה ו' עד כיתה ח' כתב תנועה. בשיעורים, שעברו בשקט וברוגע, למדנו להגדיר כל כיוון ופוזיציה בחלל כמספר. בשלבים הראשונים של המקצוע, היה הדבר נראה קל, אך ככל שנירה אתגרה אותנו יותר, הדבר נהיה קשה ומסובך. הקול השלו והנעים של נירה ליווה אותנו גם בחג מחול, כאשר היא קריינה את מספר הריקודים ושמותיהם כל שנה ושנה. היא תמיד מנסה לעזור, להיות סבלנית ומאופקת.
לאורך כיתה ח' יצרנו איתה ריקוד בתהליך שונה ומרתק. הריקוד דרש שיווי משקל, חשיבה וקורדינציה. התמקדנו לא רק בביצוע התנועות אלא גם בכתיבתן.
לצערנו בשנתנו האחרונה בבית הספר, נירה יצאה לשנת שבתון ולא המשכנו ללמוד איתה.
* * *
דנה רוטנברג ליוותה אותנו שלוש שנים ויצרה עבורנו שלושה ריקודים:
בכיתה ז' - game over שבו הופענו עם אוברולים אדומים. במהלך כל הריקוד ספרנו את הספירות בקול רם וזו הייתה חוויה חדשה לשלב קול במהלך התנועה.
בכיתה ח' - יצרנו את הריקוד בשותפות, כשהרעיון היה לבסס את הריקוד על בניית צורות ורק לאחר מכן להוסיף תנועות. זו היתה חוויה יוצאת דופן, שהעשירה את החשיבה האמנותית שלנו.
בכיתה ט' - התעסקנו בשילוב בין מוסיקה קלאסית לבין תנועה מודרנית. זה היה הריקוד הכי מסובך שעשתה לנו אי פעם, מכיוון שלא הייתה מחזוריות בתנועות, וכל אחד נשא אחריות גדולה לזכור את תנועותיו הייחודיות.
כל שיעור עם דנה מתחיל בחימום קצר וממשיך תרגילי חשיבה הגיוניות וקורדינציה. מכיוון שיש 6 פוזיציות לקפיצות (ראשונה, שנייה, שלישית...), אנחנו בוחרים מספר טלפון וקופצים לפי המספרים המופיעים בו. לאחר מכן הייתה דנה מסבכת אותו, ומשנה את הסדר של המספר, או הופכת אותו.
מעבר למאמץ הגופני, שיעוריה דורשים כושר זיכרון, הבנה בסיסית ויצירתיות.
דנה מורה סבלנית, קשובה ותמיד כיף לדבר ולצחוק איתה במהלך השיעור. שיעוריה של דנה תמיד כוללים דימויים ותיאורים מקוריים שתמיד עוזרים לזכור את הטעות שעליה מדובר או את התיקון שלה.
דנה כוריאוגרפית מדהימה ויצירתית ובזכות גילה הצעיר הצלחנו להתחבר אילה בקלות ולתקשר איתה באופן זורם ופתוח.
מורלה
מורלה ליוותה אותנו במגמה עד כיתה ז'. היא לימדה אותנו מה הם: סדר, משמעת, וארגון. בכל שיעור היינו צריכות לבוא עם גולגול מושלם ותלבושת מסודרת, ואם לא היינו מוכנות בזמן היינו צריכות לחזור לחדר ההלבשה להתלבש מחדש.
תחילה פחדנו ממורלה, אך בכיתה ו' המורה הקשוחה התרככה וגילינו צדדים אחרים בה, ניהלנו שיחות על נושאים אישיים, נפתחנו אליה והתבגרנו בזכותה.
הדבר הזכור ביותר מהרגעים עם מורלה הייתה היציאה למקס ברנר בזמן שעות בית הספר. היינו מטיילות בשדרות רוטשילד, מדברות על מחול ונהנות מהשוקולד.
לריקוד האחד שיצרה עבורנו בכיתה ו' תפרו לנו במיוחד שמלות יפות והריקוד היה למילים "שיר לשירה". הוא היה מרגש וזכור. הייתה זו אחת הפעמים הראשונות על במת אריסון והחוויה החדשה הלהיבה את כולנו.
בחג המחול תמיד היה אפשר למצוא את מורלה בחדרי ההלבשה, מאפרת את כל הבנות להופעה, דואגת לשמלות שעוד צריכות תפירה ורצה לכל גולגול במשבר.
מורלה היא אישה מטופחת, מנומסת ומסודרת שעזרה לנו לא רק לאהוב את המחול אלא גם לאהוב את עצמנו וליהנות מכל רגע על הבמה.
* * *
חדר ההלבשה הוא מעין מקום המפלט שלנו לאחר המאמץ הפיזי שאנחנו משקיעות בשיעור. הוא משמש כמקום לצחוקים, כיף, השתוללות ופריקת עצבים. בחדר ההלבשה אנחנו חוות רגעים אישיים ומצחיקים:
* * *
מורות המגמה למחול
ענת אסולין - מדר, רכזת המגמה
כריסטינה וייס
מיכל חבקין
נירה עלדור
סוניה דורלאנס ג'וסט
דנה רוטנברג
תלמידות המגמה למחול:
