את דרכנו במגמת התיאטרון התחלנו עם 20 ילדים וסיימנו עם 14.
אנחנו מגמה שלא יודעת לשמור כלום בבטן ולכן כל דבר היה מאוד גדול ודרמטי – הריבים, האהבות ובעיקר הצעקות.
במשך השנים למדנו המון מקצועות ב-11 שעות שבועיות. כל שנה היתה חוויה שונה שבסופה הפקת סיום שהצליחה לעלות על אף הריבים שהתנהלו עד השנייה האחרונה.
בכל שנה התמקדנו בנושא מרכזי אחד, בליווי מורה מרכזית (המורה למשחק, שהיתה כמו המחנכת של המגמה) שיעורים מרכזיים שהיו בכל שנה וגם מקצוע העשרה אחד או שניים שהשתנה כל שנה.
כיתה ו'- עם עליזה בן יהודה: את עליזה רוב הילדים הכירו מכיתה ד' וה' כשלמדנו משחק בקבוצות איתה ועם אסתי. עליזה היתה מורה מיוחדת במינה, שבכל שיעור איתה צעקות במסדרון. כל שיעור נפתח בכך שכל ילד שרצה התיישב על "הכסא הכחול" וסיפר חוויות מהשבוע, או בעיקר – שיתף בבעיות. כיוון שלעתים הרבה ילדים רצו לספר חוויות, זה מה שעשינו לאורך השיעור כולו.
לעליזה היה חימום פיזי מיוחד, שכלל שריקות, מחיאות כפיים וצעקות כמו "ואוו" ו"היי". חוץ מזה, היה גם חימום תנועתי ומוזיקלי, שבו הפעלנו מוזיקה קצבית (בד"כ דיסקים של הפסטיגל של הבן של עליזה), וכל ילד שעליזה הצביעה עליו הוביל את הריקוד תוך שכולם מחקים אותו.
החדר של עליזה היה 'כחול 1'. כשהיו מפריעים לנו תלמידי כיתות אחרות מחוץ לחדר, היינו מתחרים על הזכות לצאת ולצעוק עליהם לשתוק.
לעליזה היו המון ביטויים ומלים שמאפיינים אותה כמו – 'מטעם בימתי', 'המיית התלמידים' ועוד. עליזה היתה מורה נהדרת עם רעיונות מקוריים ומשוגעים. בשנה זו למדנו את ההבדל בין ספר למחזה והעלנו הפקת סוף שנה בסימן סיפורים ישראליים. שיא ההפקה היה ההתפרצות הגדולה של אלי מול עליזה שהיתה מלווה בהמון צעקות ובעוד יותר בכי.
אפשר לומר שהשנה עם עליזה היתה שנה מקפיצה, מלאה בסיפורים שונים ובעיקר שנה בה התחלנו להבין הודות לה איך מתנהגים בכבוד ובנימוס.
כיתה ז'- רותי שמואלוב ('רותיש'): קיבלנו מורה חייכנית ומפרגנת, שעשתה לנו שנה חוויתית, מצחיקה ומרגשת עם הפקת סיום מיוחדת. כל שיעור עם רותי היה נפתח בשיחה על נושא מסוים בתיאטרון הריאליסטי, (כיתה ז היתה שנת הריאליזם) ואז היה חימום פיזי קבוע וכמעט תמיד אחריו- תופסת שרשרת!
לאורך השנה עבדנו על סצינות ממחזות ריאליסטים וכל ילד התנסה בעבודה עם שני פרטנרים שונים. הפקת סוף השנה היתה קטעים מהמחזה הריאליסטי "גן ריקי" מאת דויד גרוסמן, שעבדנו עליה חודשים והתנסינו בחוויות ילדותיות (בכל שיעור שולב משחק ילדים אחר כמו דג מלוח, תופסת, מחבואים ועוד). בזמן ההפקה הבמה היתה צבעונית ומקושטת ואפילו היה לנו ארגז חול! קיבלנו המון מחמאות על ההצגה ועל עיצוב הבמה והיינו גאים בהפקה המיוחדת שלנו.
כיתה ח', ט'- אסתי כהן: כשקיבלנו את אסתי ידענו והבנו שהרעיון הוא להשרות עלינו רוגע, ומהר!
אסתי הפסיכולוגית. אסתי היועצת. אסתי האמא. אסתי הסבתא הג'ינג'ית. הרבה תלתלים. המון צבעוניות. איכשהו, אסתי היא אחת הנשים בבית הספר הזה שבאמת מצליחות לרצות את כולם ובעיקר למנוע התקפים של הורמוני התבגרות.
בהנחייתה הפסיכולוגית של אסתי פתחנו את הלב, דיברנו בגובה העיניים ובכנות. לפעמים אולי אפילו יותר מדי בכנות.
כבר בתחילת השנה לקחנו על עצמנו את המחויבות לכך שאת ההפקות שלנו בכיתה ט' אף אחד לא ישכח. היה לנו ברור שקיבלנו את המורה המתאימה. הרווחנו! ושימותו כל הקנאים !
רותי בן דור: קיבלה אותנו, 'פושטקים' אחד אחד למגמת התיאטרון בתקווה שתצא חיה מכל הסיפור הזה. אם המפגשים איתה בשנים הראשונות היו בעיקר לצורך הטפות מוסר ו"יישור", שאף אחד חוץ ממנה לא הצליח לעשות, הרי שבכיתה ט' הכרנו פתאום רותי אוהבת, מחבקת, עוזרת ותומכת והכל רק למעננו!
אנחנו אסירי תודה לרותי וצוות המשובח שהיא מנהיגה. נתתם לנו במה כל כך נרחבת ועכשיו אנחנו אלה שרוצים לעמוד ולמחוא לכם כפיים.
באהבה,
מגמת תיאטרון, מחזור כ"ד
יום בחיי תלמיד תיאטרון
הדבר הראשון שעושה תיאטרוניסט בבוקר שיגרתי הוא לשטוף פנים תוך עשיית פרצופים מוזרים למראה, שיעזרו לו בהכנת הדמות שהוא עושה. אח"כ הוא פותח את הארון ומחפש בגדים שחורים לשיעור תנועה. אחרי שסיים להתארגן נכנס ל"שירונט" ומדפיס את השיר שלמדנו בשיעור לפיתוח קול. כשמגיע להסעה, משנן כמה טקסטים לשיעור משחק תוך כדי התעלמות מהמבטים של הילדים סביבו שחושבים שהשתגע. מגיע לבית הספר ולומד כרגיל, שיעור ספרות, במהלכו משתוקק כל אחד מהתיאטרוניסטים להפגין את כישורי המשחק שלו תוך הקראת התשובות של שיעורי הבית. בשובו הביתה ינסה התיאטרוניסט ללמוד את המונולוג שקיבל בעל פה עם דיקציה מוגזמת עד שאמא שלו תרצה לשלוח אותו לפסיכולוג כי הילד השתגע. מגיע הלילה, והתיאטרוניסט מנסה להירדם, אך קשה להירדם כשאתה דואג שיברחו לך מילים בהצגת המונולוג ביום המחרת.
מורי המגמה לתיאטרון
רותי בן דור, רכזת המגמה
אסתי כהן
רותי שמואלוב
יגיל מריאסין
אמיר לקנר
